<h1>סידור רבינו סעדיה גאון</h1>
<h2>דף ג.</h2>
אח"כ הוא מוסיף ואומר יתגדל ויתקדש שמיה רבה [ועונים אמן] בעלמא די ברא כרעותיה וימלך מלכותיה ויצמח פרקניה בחייכון וביומיכון ובחיי כל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן ועונים אמן ופותח להם יהי שמיה רבה מברך לעלמא ולעלמי עלמיא יתברך [ועונים אמן] ישתבח יתפאר יתרומם יתעלה ויתנשא ויתקלס שמיה דקודשא בריך הוא [ועונים אמן] לעילא מכל ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן ועונים אמן. ואנשים רבים משמיטים את שתי המלים ימלך מלכותיה ויתקלס, לא מפני שהן שיבוש לדעתם, אלא מפני שאומרים שאין כן מנהגנו.
ותמיד כשאומר החזן יתגדל צריך הוא לכרוע ארבע פעמים, כשהוא אומר את ד' הדברים האלה: שמיה רבה הראשון, ובית ישראל, ויתברך, ושמיה דקודשא בריך הוא; ואם ירצה להוסיף ולכרוע גם בעושה שלום, מותר.
<h2>דף ו:</h2>
ובבית חתונה אומרים נברך לאלהינו שהשמחה במעונו, כך אומר המברך וכך עונים האחרים. ובתפלה שבשביל בעל הבית. הרחמן יברך את החתן ואת הכלה ואת השושבינים שביניהם. ואם יש עשרה אנשים מברכים שבע ברכות והן בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ואח"כ ב' א' ייי אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו. ב' א' ייי אלהינו מלך העולם יוצר האדם. ב' א' ייי אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ב' אתה ייי יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ב' א' ייי משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ב' א' ייי משמח עמו בירושלם. ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה אהבה אחוה גיל ורעות ורנן מהרה אלהינו ישמע ייי אלהינו מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חפות חתנים ממשתה נערים ומנגינתם ב' א' ייי משמח חתן וכלה. הא מכשטא והא מצלחא ישמח חתן בכלה וכלה תשמח בחתן בבנים ובבנות בעושר ובנכסים בבנים עושי תורה מקימי מצות בישראל. אלה הן הברכות ביום הראשון של החתונה אם היו האנשים עשרה. אבל מן היום השני עד סוף החתונה יראה: אם נמצא ביניהם מי שלא שמע עדיין שבע ברכות בחתונה זו, מברכים בנוכחותו שבע ברכות, ואם לא אין מברכים אלא אשר ברא ששון. וכל סעודה שהכין החתן בתוך החודש הראשון ואמר "זה משום החתונה", מברכים בנוכחותו אשר ברא ששון ושמחה, ואם לא אמר "זה משום החתונה" אין מברכים אלא שהשמחה במעונו. וכל סעודה שהכין החתן עד שנה אחרי החתונה ואמר "זה משום החתונה", מברכים בנוכחותו שהשמחה במעונו, ואם לא אין מברכים אלא כרגיל.
ומברכות המצוות ברכת הנישואין: כשישא בן-ישראל בת-ישראל צריך לכתב לה כתובה, ומאסף מנין אנשים ומקדש אותה בכוס יין והדס אם אפשר למצאם, ומברך ב' א' ה' א' מ' הע' בורא פרי הגפן ואחריה בורא עצי בשמים ואח"כ מברך ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין ברוך אתה ייי מקדש ישראל. [אח"כ הוא אומר] אריסת לי ומקודשת לי אנתי פלוניתא בת פלוני לדילי אנא פלוני בר פלוני בהדין כסא ובמה דאית ביה [ויהיה בו דבר מכסף] ובהדא כתובה ובמה דכתיב בה. אח"כ הוא לוקח את הכתובה בידו ומוסרה לאשה ואומר סבי כתובתיך בידיך דתיעלין בה לרשותי כדת משה וישראל. והפחות ממה שצריך לכתב לה בכתובה כ"ה דרהם לבתולה וי"ב דרהם וחצי לחוזרת כלומר ללא-בתולה, ואם לא הזדמנו עשרה אנשים בכתובה או בקידושין מותר בשני עדים, ורק שבע ברכות בלבד אין מברכים אלא בעשרה.
<h2>דף ט:</h2>
הזמנים שבהם חייבים להתפלל הם בבוקר, בין השמשות ותחלת הלילה. ובשנים מהם צריך לקרוא לפני התפלה פרקים מן התורה, והם זמן הבוקר והלילה, ובשלישי התפלה בלבד. וזמן הבוקר, שבו חייבים בקריאה ובתפלה, מזריחת השמש עד סוף השעה הרביעית של היום. ותחלת הנץ החמה בכל מקום היא תחלת זמני הקריאה והתפלה, ואל ידחה אותן מי שהן אפשריות לו. ומי שמעכב אותו איזה עכוב או אינו טהור, יכול לקרוא ולהתפלל עד סוף השעה הרביעית, וזה כשיסור ממנו העכוב ההוא, ותכתבנה לו תפלתו וקריאתו כמצוות; ואם קרא או התפלל אחרי כן, לא תכתבנה לו כמצוות אלא כהוספות.
<h2>דף י:</h2>
ומי שהתפלל על הדרגש או הכסא או השטיח הגבוה, תפלתו אינה תפלה.
וצריך לכוין את רגליו ביחד ולא יפריד אותן. וצריך לשים אל לבו שהוא עומד לפני מלך המלכים ואדוני האדונים.
<h2>דף יא.</h2>
ולפני שקוראים את שלש הפרשיות האלה צריך לברך שתי ברכות, וזה לשונן בכל בוקר: ברך אתה ייי אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורך חושך עושה שלום ובורא את הכל המאיר לארץ ולדרין עליה ברחמים רבים וטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ב' א' ייי יוצר המאורות. אהבת עולם אהבתנו ייי אלהינו חמלה גדולה יתירה חמלת עלינו בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדנו חקי חיים כן תחננו אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו להבין לשמוע ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו ליראתך ויחד לבבינו לאהבה את שמך וליראה מלפניך ומלוך עלינו מהרה אתה לבדך ולשם קדשך באמת נקרא עלינו ובעבור שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא על ישראל עמך מהרה באהבה תרים קרנינו ותושיענו [בקרוב] למען שמך כי בך בטחנו לא נבוש [ובשמך חסינו] ולא נכלם ולא נכשל עד עולמי עד ורחמיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד והביא לנו ישועה ושלום מארבע כנפות הארץ והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו כי מלך פועל ישועות לעמך ישראל אתה נגילה ונשמחה בישועתך כי בנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו לשמך להודות לך וליחדך ב' א' ייי הבוחר בעמו ישראל אמן אח"כ אומרים שמע ישראל ייי אלהינו ייי אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואהבת את ייי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ייי אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף ייי בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ייי נתן לכם. ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם. ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ייי לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. ויאמר ייי אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצית וראיתם אותו [וזכרתם את כל מצות יי ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם. אני יי אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יי אלהיכם]. אני ה' אלהיכם אומרים כשמצרפים אמת לאלהיכם בנשימה אחת. אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ומתוקן ומקובל וצדיק ונורא ונעים וטוב ויפה הדבר הזה עלי' לעולם ועד. אמת אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו לדר ודר הוא קיים ושמו קיים כסאו נכון ומלכותו קימת ודבריו קימים נאמנים נחמדים לעולם ולעולמי עולמים עלינו ועל אבותינו על בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע עמך ישראל עבדיך הראשונים והאחרונים דבר קיים לעולם ועד חק ולא יעבר. אמת שאתה הוא ייי אלהינו ואלהי אבותינו מלכנו ומלך אבותינו גואלינו וגאל את אבותינו יוצרנו צור ישועתנו [פודנו ו]מצילנו מעולם הוא שמך ואין לנו [עוד] אלהים זולתך. עוזר את אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע בניהם אחריהם בכל דור ודור. אמת אשרי איש שישמע אל מצותיך ודבריך ותורתך ישים על לבו. אמת אתה הוא אדון לעמך מלך גבור לריב ריבם. אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ובלעדיך אין לנו מושיע. אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו כל בכורי מצרים בדבר הרגתה [בהם] ובאלהיהם שפטים עשית על אדות שבטי עמך ישראל נחלתך ים סוף קרעתה לפני בניך ותעבירם בתוכו באהבה בחרבה ואת כל רודפי בניך ואויבי עדתך וצוררי נחלתך הבאים אחריהם כלם כסמו ים אחד מהם לא נותר ועל זאת שבחו אהובים ורוממו לאל ונתנו [ידידים] זמירות [שיר]ות תושבחות [הוד]אות למלך אל חי וקיים. רם ונשא גדול ונורא משפיל גאים עד לארץ מגביה שפלים עד מרום מוציא אסירים ופודה ענוים ועונה לעמו בעת שועם אליו. ברוך הוא וענו שירה ואמרו כולם מי כמוך באילים ייי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלות עשה פלא. מפי עוללים ויונקים שירה שמעת על שפת הים יחד כלם הודו והמליכו ואמרו ייי ימלך לעולם ועד. ונאמר גאלנו ייי צבאות שמו קדוש ישראל ברוך אתה ייי גאל ישראל.
<h2>דף יא:</h2>
אחר כך אומר החזן ברכו את ה' המבורך ועונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואומר ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא את הכל המאיר לארץ ולדרין עליה ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומוסיף את הדברים הבאים מפני שזאת חובת הצבור אדון עזינו וצור משגבנו שמע שועתנו וחננו ועננו אל ברוך גדול דעה התקין ופעל זוהר חמה טוב יצר כבוד לשמו מאורות נתן סביבות עזו פנות צבאות קדושים רוממי שדי תמיד יספרו לאל קדושתו תתברך ייי אלהינו בורא קדושים ישתבח שמך מלכנו יוצר משרתים אשר משרתיו עומדים ברום עולם ומשמיעים קולם לעומתן בדברי אלהים חיים ומלך עולם כלם אהובים וכלם ברורים וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה מקבלים ואומרים קדוש [ועונים] קדוש קדוש קדוש ייי צבאות מלא כל הארץ כבודו [ואומר] וחיות הקודש עם האופנים ברעש גדול אדיר וחזק ונורא לעומתן משבחים ואומרים [ועונים] ברוך כבוד ייי ממקומו [ואומר] לאל ברוך נעימה יתנו למלך אל חי וקיים לו זמירות יאמרו שירות ותשבחות ישמיעו כי הוא לבדו פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית בא"י יוצר המאורות. ויש אומרים במקום אל ברוך גדול דעה אל אדיר במרום במעלה מושבו גדול וגבור דין דורות הודיע גבורתו ועושה נפלאות זך ונקי חומל על עמוסיו טהור וקדוש יחיד במעשיו כח גבורתו לא נוכל לספר מעשי ידיו נאמנים מכל מעש סומך ידידים עונה עשוקים פודה צדיקים צופה כל במטה קרוב לקוראיו רחום לאוהביו שמו יתגדל במעלה ובמטה תהלות עזו נשיר לפניו תתברך ייי אלהינו. וזה מותר כמו הראשון. אח"כ הוא אומר אהבת עולם עד הסוף ועונים אמן ואומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וקוראים את ג' הפרשיות ואומר אמת ויציב עד הסוף ועונים מי כמוכה, ואומר מפי עוללים ויונקים ועונים ה' ימלוך לעולם ועד ואומר קיים עלינו ועונים אמן. ועומדים ומתפללים שמונה עשרה בלחש. ומשגמרו ונתנו שלום (למלאכים) עובר החזן לפני התיבה ופותח ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב עד גמר השמונה עשרה והם עונים על כל ברכה אמן.
וכל תפלה שיש בה חיוב ברכת כהנים, מתחיל החזן רצה ואם אין בה חיוב ברכת כהנים, מתחיל ואשי ישראל. ואם יש בה חיוב ברכת כהנים ואין כהן נוכח, אומר החזן אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה על ידי אהרן ובניו כהני עם קדושיך כאמור יברכך ייי וישמרך. יאר ייי פניו אליך ויחנך. ישא ייי פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. שים שלום טובה וברכה עלינו עד סוף הברכה.
וקודם כל צריך שנבאר את הברכה של ברכת כהנים וסדרה בתוך תפלת הצבור, ונאמר: כשמגיע החזן לרצה צריך כל כהן ללכת ממקומו ולעמד במזרח, ובעמדו שם הוא אומר יהי רצון מלפניך ייי אלהינו שתהא הברכה הזאת אשר צויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. ואם אמר החזן מודים אנחנו לך והכהן עודנו במקומו, לא עזב אותו. לא יוכל עוד לברך באותו הזמן בשום אופן, אלא אם כבר עזב את מקומו טרם יאמר החזן מודים, ואז מותר לו שילך עד שיגיע אל המזרח וכשיאמר החזן הטוב שמך ולך נאה להודות אומר הכהן ב' א' י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו שלאהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. אח"כ מחזיר פניו אל הצבור כשעיניו עצומות וידיו פשוטות ומברך. וכשגמר לא יחזיר פניו אל המזרח עד שיתחיל החזן שים שלום, אח"כ הוא פונה ואומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. ואינו רשאי לעזב את המקום שברך שם עד שהחזן אומר המברך את עמו ישראל בשלום. וצריך להרים ידיו עד שהן מול כתפיו, וכל פניותיו, הראשונה והאחרונה, צריכות להיות לשמאלו. ואם אין שם כהן אלא החזן יכול החזן לברך אותם, וכשמגיע להטוב שמך ולך נאה להודות מחזיר פניו אל הצבור ומברכם וכשגמר ישוב לתפלתו. ולא יקמץ הכהן את ידיו עד שיחזיר פניו מן הצבור. וכהן שאכל דבר או שתה מים בשעת הבוקר אחרי עלות השחר, אינו יכול לברך ברכת כהנים באותו היום. ומי שברך צבור אחד ואח"כ בא לצבור שני או שלישי יכול לברך אותם, ואפילו אם הצבור השני והשלישי מתפללים דוקא אותה התפלה כמו הראשון כלומר תמיד או מוסף, אין בכך כלום.
ואם יש בצבור כהן, מברך אותם הכהן כשמגיע החזן להטוב שמך ולך נאה להודות ואומר יברכך ייי וישמרך. יאר ייי פניו אליך ויחנך. ישא ייי פניו אליך וישם לך שלום. שלשת הפסוקים, והם עונים על כל פסוק אמן, והחזן קורא לפניו מלה ומלה מלבד יברכך. ואם יש שני כהנים או יותר קורא אותם החזן ואומר: כהנים.
<h2>דף יב.</h2>
וצריך לכרוע כשעומדים בתפלה ד' פעמים בד' דבורים. הראשון כשאומרים ברוך אתה הראשון של השמונה עשרה, והשני ברוך אתה שסופו מגן אברהם, והשלישי מודים אנחנו לך, והרביעי ברוך אתה שסופו הטוב שמך ולך נאה להודות. ולעולם אין כורעים אלא כשאומרים ברוך אתה, אבל כשאומרים ה' מזדקפים. וכשגומרים את התפלה ואומרים ה' צורי וגואלי פוסעים לאחור שלש פסיעות כמו שהולכים לאחוריהם העבדים עד שיצאו מאת שטיח המלך. אח"כ יתן שלום, תחילה לימין ה"מזרח" שהוא שמאלו ואח"כ לשמאל ה"מזרח" שהוא ימינו, והשלום הזה אינו בדבור אלא הרכנת הראש משמאל המתפלל ומימינו בלבד, ולא ידבר דבר, אלא זה כיבוד למלאכים אחרי שיצא ידי חובתו לפני ה', כמו שכתוב וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ולפני כן, בשעה שהולכים אחורנית, צריך לכרוע גם כן.
<h2>דף יג.</h2>
והפרשיות מן התורה שצריך לקרוא הן שלש, הראשונה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד סוף הפרשה, והשניה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי עד סוף הפרשה, והשלישית ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית עד סוף הפרשה.
<h2>דף יד.</h2>
והמאמין אינו רשאי לאכל דבר מן הבוקר מלפני תפלת שחרית בכל יום, ואינו רשאי לעשות שום מלאכה או עבודה כשהגיע זמן איזו תפלה שהיא.
<h2>דף טו.</h2>
וצריך שנרשום את תנאי התפלה שהם מעכבים: לפני כל תפלה מן ההכרח ליטול את הידים, היינו עד פרקי הידים, ואת הרגלים עד הקרסולים מאיזו מלאכת עבודה, אחרי הרחיצה מעשית הצרכים ורחיצת הפנים, בסדר זה.
ובעת שקוראים את הפרשה הראשונה כלה, לא יורה בידיו למי שהוא ולא ירמוז בשפתיו ולא יקרוץ בעיניו עד שיסיים אותה. וצריך להדגיש בכל שתי אותיות שוות הנפגשות בשלש הפרשיות האלה, שיהיה ברור שהן שתי אותיות, והם שמונה מקומות: בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ, ויש מוסיפים: תזכרו ועשיתם. ומי שטעה בג' הפרשות האלה, צריך לחזור מתחלת הפרשה עד שיגיע לסופה כסדר, ואינו מספיק שיחזור מן המקום שטעה בו. ומי ששתק באמצען משום איזו סבה שהיא ועמד בשתיקתו במשך זמן שיכול לקרוא בו את שלש הפרשיות כלן, צריך לחזור מתחלת שמע ישראל עד אני ה' אלהיכם. ומצוה לקרוא קריאת שמע בישיבה ולהתפלל את התפלה בעמידה.
<h2>דף טז.</h2>
והאומן שהגיע לו זמן קריאת שמע, יניח מה שבידו ויקרא את הפרשה הראשונה ויכול לשוב לעבודתו בשתי הפרשות האחרונות; אבל בשמונה עשרה אין לו לעבוד ולא להתעסק בשום דבר.
<h2>דף יז.</h2>
ואחרי התפלה אומרים בקשה זו אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ורגלי מלרוץ לרעה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ולמצותיך נפשי תרדוף כל המחשבים עלי רעה בטל עצתם וקלקל מחשבותם ייי אלהינו יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ייי צורי וגואלי.
<h2>דף כא:</h2>
ומי שנכנס לבית הכנסת והצבור התפלל כבר מקצת התפלה והוא רוצה להתפלל שמונה עשרה, ישער את תפילתו: אם הוא יודע שלא יאבד ממנו אחד מארבעה הדבורים הללו והם ברכו וקדוש ומודים ויהי שמיה רבה — עד שיגמרנה, יתפלל, ואם לא, יניחנה עד גמר תפלת הצבור. ואם לא שיער נכון והתחיל שמונה עשרה והגיע אחד מד' הדבורים האלה והוא עומד בתפלתו, אינו רשאי להפסיק תפלתו ולענות עם הצבור וגם אינו יכול להמשיך תפלתו ולהניח מה שאומר הצבור מארבעת הדבורים האלה, אלא צריך לשתוק ולשמוע מה שאומר הצבור ולהתכוון בלבו, וכשהם גמרו אחד מד' הדבורים האלה, חוזר וגומר את תפלתו. ומי שנכנס ומצא צבור בסוף שמונה עשרה, ועומדים בתפלת מנחה, והוא חושש שאם ימתין עד שיעבור החזן לפני התיבה ויגמור, יעבור לו זמן התפלה, יעמוד הוא ויהיה חזן ויתפלל בצבור שמונה עשרה ובה קדושה כמו שצריך, ותיחשב לו כתפלת חובה. אבל לפניה אומר בינו לבין עצמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ואחריה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, והולך לאחוריו שלש פסיעות ונותן שלום לשמאלו ולימינו, כמו שהוא עושה כשהוא מתפלל ביחידות. ואם היו עשרה בצבור שאחרו לבוא לתפלה אם יש עוד די זמן צריכים להתפלל, וכן אם נכנס צבור שני או שלישי או רביעי או יותר, אם יש עוד זמן. ואם הם היו פחות מעשרה ורוצים להיעזר ע"י אחדים מן הצבור הראשון כדי להשלים למנין עשרה, צריך לראות: אם הם ששה אנשים או יותר משלימים אתם, ואם הם חמשה, לא.
ואחרי מחיה המתים הוא מוסיף בתפלה את התחלת הקדושה ואומר נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש [ועונים] קדוש קדוש קדוש ייי צבאות מלא כל הארץ כבודו. [ואומר] אז ברעש גדול אדיר וחזק ונורא משמיעים קולם לעומתם משבחים ואומרים [ועונים] ברוך כבוד ייי ממקומו. [ואומר] ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנו לך מתי תמלוך ותמלוך בציון בקרוב בימינו [ועונים אמן ואומר] ותשכון ותתגדל ותתקדש בתוך ירושלם עירך לעינינו לדור ודור. ועינינו תראינה במלכות עזך כאמור על יד דויד משיח צדקך [ועונים] ימלך ייי לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. [ואומר] לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש שבחך ועזך מפינו לא ימוש כי מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה ייי האל הקדוש.
ואם צבור מתפלל את שלש התפלות האלה, — ושיעור הציבור הוא עשרה זכרים שהגיעו לפרקם, וכל מי שעבר את שנתו הי"ג, הגיע לפרקו בהחלט, ואם הוא בתוך שנת י"ב אין סומכים עליו, אלא אם כן שואלים אותו למי התפלה, והוא אומר: לרחמן השוכן בשמים, אז משלימים בו — צריך אחד מהעשרה להיות חזן שלהם, ויעמד לפניהם ויאמר דברים נוספים על תפלת היחיד. ולפני קריאת המזמורים הנזכרים, לפני תפלת שחרית, אומר החזן ב' א' י' אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן הגדול והקדוש המהולל בפי עמו בית ישראל ועונים אמן. אחר כך הוא פותח להם יהי כבוד וקוראים את המזמורים שהזכרתי. אחר כך מברך ישתבח כמו שרשמתי, עד הסוף, ועונים אמן.
<h2>דף כג.</h2>
ומי שצריך להשתין, אין לו להתפלל אע"פ שאפשר לו להשהות את השתן; אבל הנצרך לנקבים גדולים, אם היה יכול להמתין כשיעור הליכת פרסה, היינו שעה וחומש מן הזמן הממוצע, תפלתו מותרת, ואם לאו לא.
<h2>דף כד:</h2>
ומן ההכרח שהמתפלל יחגור את מתניו בדבר שיפריד בין לבו ובין ערותו, ואם לבש מכנסים [דיו], ואם לא, צריך לחגור חגורה. ואם התפלל ולבו ראה ערותו, תפלתו אינה תפלה. והמתפלל י"ח צריך להסתיר לבו יחד עם ערותו במה שיכסה את שניהם, אבל הקורא קריאת שמע די לו בשעת הדחק לכסות רק את ערותו.
<h2>דף כה:</h2>
ואסור לקרוא קריאת שמע ולהתפלל שמונה עשרה כשיש קרוב לו איזה לכלוך או ערוה מגולה. ו"קרבה" היינו ד' אמות על ד' אמות, ואם הוא נמצא בבית נחשב כלו לקרבה אחת, אף אם הוא ארוך. ואם הריח מגיע אליו, אפילו אם הוא במרחק חמשים אמה, אסור לו להתפלל שם. ואם מישהו עובר לפני המתפלל, אין זה נוגע לו כלום ותפלתו אינה נפסקת, כפי שחושב המון העם, אבל זאת מדה גרועה מצד העובר וכאלו זלזל בתפלתו. והשיעור לכך: מה שהוא פחות מארבע אמות, ואם הוא בבית ארוך: מן המקום שהוא עומד שם עד קיר ה"מזרח" כלו מקום אחד.
<h2>דף כו.</h2>
ומי שלא היה יכול להתפלל תפלת שחרית עד סוף השעה הרביעית, לא יתפלל בחמשית ולא בששית ולא בחצי הראשון של השביעית מפני ששעתים וחצי האלה אינן זמן התפלה, אלא ימתין עד תחלת החצי השני של השעה השביעית ויתפלל אז שתי תפלות. וכן אם לא התפלל מנחה יתפלל במעריב שתי תפלות, ואם לא התפלל מעריב יתפלל בבוקר שתי תפלות. וכן אם לא התפלל ערבית וגם לא שחרית, יתפלל במנחה שלש תפלות. ובכל אלה לא יחזור על קריאת שמע, ורק ישלים שמונה עשרה. ובכלן, אם השמיט תפלה במזיד אין לה השלמה ונשאר חייב עליה. ואם זמן ההשלמה שונה מזמן ההשמטה, למשל אם לא התפלל תפלת חול ובאה שבת, יתפלל שתי תפלות של שבת, ואם לא התפלל תפלת שבת ואח"כ יצא לחול יתפלל שתי תפלות של חול. כללו של דבר, צריך להתפלל כפי זמן ההשלמה ולא כפי זמן ההשמטה. ואם הוא מתפלל שתי תפלות של חול בליל יום א' משום ההשמטה, אומר הבדלה בראשונה.
ותפלת מנחה בצבור היא בדרך זו: החזן פותח להם והוא רחום ואשרי יושבי ביתך ויתגדל, כסדר, אח"כ עומדים ומתפללים שמונה עשרה, ופותח להם החזן ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כמו שכתבתי בתפלת הבוקר. אחר כך רחום וחנון וקדיש אחרי התפלה ועושה שלום.
ותאור התפלה השניה, תפלת המנחה: היחיד אומר והוא רחום יכפר עון וג' ה' הושיעה וג' אשרי יושבי ביתך וג' תהלה לדוד כל המזמור, ואת הפסוקים האלה הוא אומר כשהוא יושב עד שינוח לבו ויתרחב קרבו לתפלה. אח"כ יעמוד ישר ויתפלל שמונה עשרה מן ה' שפתי תפתח עד ה' צורי וגואלי, ונופל על פניו ואומר רחום וחנון, ויושב ואומר ואנחנו לא נדע מה נעשה עד וכפר על חטאתינו למען שמך, כדרך שפרשנו בתפלת שחרית. וזמן בין השמשות, שמתפללים בו את התפלה הזאת, משניכרת ירידת החמה, וזה מחציה השני של השעה השביעית, עד שקיעת החמה.
ותפלת מעריב לצבור: החזן פותח להם ברכו ועונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים ואהבת עולם עמך ישראל אהבת וקוראים קריאת שמע, כמו שבארנו בתפלת הבוקר. וכשמגיע למשובח שמו תמיד ימלוך לעולם ועד, אומר קדיש יתגדל ועומדים ומתפללים שמונה עשרה. אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו חוזר על שום דבר מן השמונה עשרה, אלא כשגומרים אותה אומר קדיש יתגדל ומסיים עושה שלום.
ותאור תפלת הלילה: קוראים לפניה את ג' הפרשיות שהן מן התורה, ומברך לפניהן שתי ברכות בענין צאת הכוכבים בשקיעת החמה ומשבח את ה' על זאת. ואומר פסוק והוא רחום ואח"כ אומר ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים בתבונה מסדר הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו בורא יומם ולילה וגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור מעביר יום ומביא לילה [ומבדיל בין י]ום ללילה / ייי צבאות שמו קדוש ישראל ברוך אתה ייי המעריב ערבים. אהבת עולם עמך ישראל אהבת תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדתה על-כן בשכבנו ובקומנו נשיח בחקי רצונך נשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך לעולם ועד כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה ואהבתך לא תסור ממנו כי היא עטרת ראשנו לנצח נצחים ברוך אתה ייי אוהב את עמו ישראל אמן. שמע ישראל ייי אלהינו ייי אחד. עד גמר שלש הפרשיות כולן כמו שפרשתי בתפלת שחרית, ומצרפים אמת עם אלהיכם בהברה אחת. אמת אמונה כל זאת קיים עלינו ייי אלהינו ואנחנו ישראל עמו אמת מלכנו ואין זולתו הפודנו מיד מלכים הגואלנו מכף כל עריצים האל הנפרע לנו מצרינו המשלם גמול לכל אויבי נפשנו השם נפשנו בחיים / ולא נתן למוט רגלנו המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו העושה לנו נקמה בפרעה אותות ומופתים באדמת בני חם המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוציא ישראל מתוכם לחירות המעביר את בניו בין גזרי ים סוף ואת שונאיהם בתהומות (טביע) [טבע] וראו בנים את גבורתו והודו לשמו ומלכותו ברצון קבלו עליהם וענו שירה בשמחה רבה ואמרו כלם מי כמכה באלים ייי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלות עשה פלא. לך עושה פלא פיארו פדויים לשמך על שפת הים יחד כלם בקול אחד הודו והמליכו ואמרו ייי ימלוך לעולם ועד ונאמר כי פדה ייי את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ברוך אתה ייי גאל ישראל. השכיבנו ייי אלהינו לשלום והעמידנו לחיים ולשלום והגן בעדינו והצילנו מכל צרה ומשחית ושמרנו מכל דבר רע ומפחד לילה ושבור את השטן / מלפנינו ומאחרינו כי שומרינו ומצילנו אתה ובצל כנפיך תסתירנו ברוך שומר את עמו ישראל לעד. ברוך ייי לעולם אמן ואמן וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ייי הוא האלהים ייי הוא האלהים וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן ימלוך ייי לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך כי לא יטוש ייי את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ייי לעשות אתכם לו לעם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לייי המלוכה והיה ייי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ייי אחד ושמו אחד אלהינו שבשמים קיים שמך ומלכותך עלינו תמיד לעולם ועד בידך נפש החיים / ונפש המתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדית אותי ייי אל אמת ייי הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה ישראל נושע בייי תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד יהי ייי אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו כל הנשמה תהלל יה הללויה ברוך ייי בבקר ברוך ייי בערב ברוך ייי ביום ברוך ייי בלילה ברוך ייי בשכבנו ובקומנו תמיד ייי אלהינו נהללך סלה לדור ודור נשיח באמונתך ברוך אתה ייי מלך אל חי לעד וקיים לנצח משובח שמו תמיד ימלוך לעולם ועד אמן. את הפרשיות והברכות האלה הוא קורא בישיבה, אחר כך עומד ישר ומתפלל שמונה עשרה כמו שרשמתי בתפלת שחרית. ואין הכרח בנפילת אפים אחרי תפלת הלילה, אלא שרבים מבני עמנו עושים כך כתוספת, ואין רע בדבר. וזמן התפלה הזאת, ר"ל תפלת הלילה, מצאת הכוכבים עד עלות השחר, אלא שהמאמין יקדימנה כל כמה שאפשר. וכן גם תפלת המנחה, כל מה שהיא קרובה יותר לשעה השביעית הרי זה עדיף.
<h2>דף כח:</h2>
ואם הצבור מתאסף לאט, אסור ליחיד למהר ולקדם אותם ולהתפלל לבדו. ומי שכבר קרא קריאת שמע ונכנס לבית כנסת ומצא צבור קוראים אותה, אומר עמהם את הפסוק הראשון בלבד. אבל מי שהתפלל כבר י"ח ונכנס לצבור ומצא אותם שמתפללים אותה, אם הוא רוצה מתפלל עמהם ואם אינו רוצה אינו צריך; ואם התפלל עמהם צריך הוא להוסיף בה איזו בקשה. — ומי שרוצה להוסיף תפלת רשות יתפלל תפלת י"ח כמה פעמים שהוא רוצה, מפני שאין תפלה חוץ ממנה. ואם הוא רוצה להוסיף בקשה, יבקש בלילה או ביום.
והתפלה י"ח פסקאות, ופתיחתה ייי שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ברוך אתה ייי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל זוכר חסדי אבות ומביא גואל לזרעם אחריהם מלך מושיע ומגן ברוך אתה ייי מגן אברהם. אתה גבור לעולם ייי רב להושיע מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים רופא חולים ומתיר אסורים ומשען לאביונים ומקיים אמונתו לישני עפר מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך ממית ומחיה ב' א' ייי מחיה המתים. אתה קדוש ושמך קדוש וזכרך קדוש וכסאך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ב' א' ייי האל הקדוש. אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה חננו מאתך דעה וחכמה ובינה והשכל ב' א' ייי חונן הדעת. השיבנו אבינו לתורתך ודבקנו במצותיך וקרבנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ב' א' ייי הרוצה בתשובה. סלח לנו אבינו כי חטאנו ומחול לנו מלכנו כי פשענו ב' א' ייי חנון ומרבה לסלוח. ראה בענינו וריב ריבנו ודון דיננו וגאלנו מהרה למען שמך ב' א' ייי גואל ישראל. רפאנו ייי ונרפא הושיענו ונושעה ברוך אתה ייי רופא חולי עמו ישראל. ברך עלינו ייי אלהינו את השנה הזאת לטובה בכל מיני תבואתה וברכה כשנים הטובות ברוך אתה ייי מברך השנים. תקע שופר גדול לחירותנו ושא נס מהרה לקבצנו ברוך אתה ייי מקבץ נדחי עמו ישראל. השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחלה ברוך אתה ייי מלך אוהב צדקה ומשפט. למשומדים אל תהי תקוה ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר בימינו ברוך אתה ייי שובר רשעים ומכניע זדים. על הצדיקים ועל החסידים ועל גירי הצדק יהמו רחמיך ייי אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך ולא יבושו ברוך אתה ייי משען ומבטח לצדיקים. רחם ייי אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל היכלך ועל מעונך ועל ציון משכן כבודך ובנה ברחמיך את ירושלם ברוך אתה ייי בונה ירושלם. את צמח דויד עתה תצמיח וקרנו תרים בישועתך ברוך אתה ייי מצמיח קרן ישועה. שמע קולנו ייי אלהינו חוס ורחם עלינו וקביל ברחמים את תפלתנו ומלא ברחמיך הרבים כל משאלות לבנו ברוך אתה ייי שומע תפלה. רצה ייי אלהינו בעמך ובתפלתם והשב עבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם תקביל ברצון ותהא לרצון תמיד עבודת ישראל. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים ותרצה בנו כמו אז ברוך אתה ייי המחזיר שכינתו לציון. מודים אנחנו לך אתה הוא ייי אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך ורחמיך שבכל עת ערב ובקר. ועל כלם תתברך ותתרומם כי יחיד אתה ואין זולתך ב' א' ייי הטוב שמך ולך נאה להודות. שים שלום טובה וברכה עלינו חן וחסד ורחמים וברכנו כלנו כאחד במאור פניך כי ממאור פניך נתתה לנו ייי אלהינו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת שים שלום בעולם ועל עמך ישראל יהי נא שלום מעתה ועד עולם ברוך אתה ייי המברך את עמו ישראל בשלום.
<h2>דף כט:</h2>
והנוסע מביתו אפילו פרסה אחת אומר בצאתו ממקומו ר"ל מן הכפר יהי רצון מלפניך ייי אלהי שתוליכני לשלום ותחזיריני לשלום ותסמיכני על שלום ותצילני מכף אויב ואורב על הדרך ברוך אתה ייי שומע תפלה.
וכשגמרו את הברכה אומר החזן שים שלום עד סוף הברכה, ופותח רחום וחנון, והצבור אומרו בנפילת אפים, ופותח ואנחנו לא נדע מה נעשה, ויושבים ואומרים זאת. ואומר קדיש כמו שתארנו ופותח להם והוא רחום, וקוראים תהלה לדוד עד סוף המזמור.
ואחרי השמונה עשרה בזמן הרגיל, שאיננו שבת ולא חודש ולא חנוכה ולא מועד, צריך המאמין לפול על פניו, ותאור נפילת אפים: מניח את ברכו השמאלית על הארץ כדרכו כשהוא יושב ומקפל את ברכו הימנית עליה כדרכו כשהוא כורע ויהא חצי כורע חצי יושב, ואומר רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו נושא עון ועובר על פשע חטאנו לפניך רחם עלינו עשה למען שמך הגדול הגבור והנורא שיתקדש בעולם כלו ורחם עלינו וכפר על חטאתינו למען שמך אבל חטאנו עוינו הרשענו פשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו ועכשו באתי ועמדתי על פתחיך. יהי רצון מלפניך ייי אלהינו שתפתח לי שערי רחמים ושערי תשובה ואחזור בתשובה שלימה לפניך תשובה שאתה רוצה בה תשובה שאתה חפץ בה שתמחול ותסלח לכל עונותי בשבילה. אבינו מלכנו אלהינו חננו ועננו אין בנו מעשים עשה עמנו למען שמך צדקה. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. זכור רחמיך ייי וחסדיך כי מעולם המה. אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. יהי חסדך ייי עלינו כאשר יחלנו לך. אם עונות תשמר יה ייי מי יעמד. כי עמך הסליחה למען תורא. ייי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו. עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. ומוסיף ואומר והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וג' ייי הושיעה וג' אשרי יושבי ביתך וג' אשרי העם שככה לו וג' תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד בכל יום אברכך עד סוף המזמור. ואומר ברוך אלהינו שבראנו לכבודו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת חיי עולם נטע בתוכנו ברחמיו הרבים יפתח לבנו לאהבתו ויתן בלבנו ליראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם למען לא ניגע לריק. יהי רצון מלפניך ייי אלהינו שנשמור חוקיך בעולם הזה נחיה ונזכה ונירש תורה שלימה ומעשים טובים וחיי העולם הבא.
<h2>דף ל.</h2>
וההולך בדרך והגיע זמן קריאת שמע והוא על גבי בהמה, יקרא במקומו וגם יתפלל, כי אם ירד יהיה לבו טרוד ולא יבין מה שיתפלל, ושמירת ישוב הדעות חשובה מהעמידה על הרגלים, והנוסע בים או בנהר או בספינה או בסירה ואינו יודע איפה "מזרח", יכוין לבו כנגד רבו ויתפלל לפניו באיזה מקום שהוא, ואם הוא יודע את מקום בית המקדש יפנה שמה מכל קצוי העולם.
<h2>דף לא.</h2>
ומן הראוי לתפלה, שהמתפלל ישפיל את עיניו אל הארץ ויכוין את לבו אל השמים, ולא ירים את קולו כי ה' יודע את כל הנסתר. ולא ישתעל ולא יתעטש ולא ירוק אא"כ הוא צריך, ואם היה נצרך לכך, יקחנו בסודרו או במטפחתו. ואם יצא דם מאפו או משהו אחר מכריחו לשתוק, יפסיק תפלתו וינקה את עצמו ולא ידבר, אח"כ יחזור מן המקום שהגיע אליו. אבל אם הפסיק כשיעור אמירת כל השמונה עשרה כלה יחזור מן ההתחלה. והשיכור אל יתפלל אלא אם כן דעתו מיושבת עליו עד כדי שהיה יכול לדבר לפני מלך.
<h2>דף לב.</h2>
והתנדבה אומתנו לקרוא מזמורים מספר תשבחות הקב"ה ולפניהם ואחריהם שתי ברכות, ותיקנה לעשות כך אחרי שהמאמין מברך על כל המקרים הקורים אותו מראשית יקיצתו עד זמן התפלה, כמו שאבאר לך אח"כ בפרק נפרד מן התפלות, ואח"כ אומר את ברכת הפתיחה: ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן הגדול והקדוש המהולל בפי עמו בית ישראל משובח ומפואר תמיד בלשון כל חסידיו ועבדיו בשירי דויד עבדך נהללך ייי אלהינו בשבחו[ת] ובזמרות נודך נשבחך נפארך נרוממך ניחדך נקדישך נזכיר את שמך וזכרך מלכנו אלהינו יחד ברוך אתה ייי מלך מהולל בדברי שיר ותושבחות לעולם ועד. ולפני המזמורים האלה יתחיל בפסוקים האלה: יהי כבוד ייי לעולם ישמח ייי במעשיו. יהי שם ייי מבורך מעתה ועד עולם. ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ייי. רם על כל גוים ייי על השמים כבודו. ייי שמך לעולם ייי זכרך לדור ודור. ייי בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ייי מלך. ייי מלך ייי מלך ייי ימלוך לעולם ועד. ייי מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. ייי הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. רבות מחשבות בלב איש ועצת ייי הוא תקום. עצת ייי לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. כי לא יטוש ייי את עמו ונחלתו לא יעזוב. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וג' ייי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. אשרי העם שככה לו אשרי העם שייי אלהיו. תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד, כל המזמור. הללויה כי טוב ה' זמרו לשמו כי נעים, כל המזמור. הללויה הללו את ה' מן השמים, כל המזמור. הללויה שירו לה' שיר חדש, כל המזמור. הללויה הללו אל בקדשו, כל המזמור עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. אחר כך יאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. ואומר הברכה האחרונה ישתבח שמך לעד מלכנו המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה ייי אלהינו שיר ושבח הלל וזמרה עוז וממשלה נצח וגבורה ברכות הודיות מלכות מעתה ועד עולם ולך אנחנו מודים ולשמך אנו מפארים כי אתה הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ושנותיך לא יתמו לעולמים ברוך אתה ייי מלך גדול התשבחות אל רב ההודיות הבוחר בשירה ובזמרה מלך אל חי וקיים לעולמים. ויש נוהגים לקרוא אח"כ ויושע ה' ביום ההוא, כל הפרשה עד כי אני ה' רופאך, ואף על פי שזה יפה אין בו חיוב או הכרח. אחר כך יקרא קריאת שמע ויתפלל כמו שבארתי.
<h2>דף לב:</h2>
ואומר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ייי. ואני זאת בריתי אתם אמר ייי רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ייי מעתה ועד עולם. ועונים אחריו, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ועונים אחריו, ואומר וקרא זה אל זה ואמר ועונים קדוש קדוש קדוש ייי צבאות מלא כל הארץ כבודו. ומקבלין דין מדין ואמרין [ועונים] קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה קדיש על ארעא עבד-גבורתיה קדיש בעלם עלמיא ייי צבאות מליא כל ארעא זיו יקריה. ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ייי ממקומו. ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע סגי דמשבחין ואמרין בריך יקרא דייי מאתר בית שכינתיה. ותיכף אחר כך אומרים ייי ימלוך לעולם ועד ייי מלכותיה לעלמא ולעלמי עלמיא. ייי אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכין לבבם אליך. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. ייי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. כי אתה ייי טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו ויכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב / חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ברוך ייי יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. ייי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ייי צבאות אשרי אדם בוטח בך. למען יזמרך כבוד ולא ידום ייי אלהי לעולם אודך. ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, עד סוף הענין. ויש מוסיפים בשבת לפני ברוך אלהינו: למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע עד סוף המזמור, וההוספה הזאת אין בה הפסד. אחר כך אומר קדיש יתגדל ומסיים בסופו עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל ישראל.
<h2>דף לג.</h2>
ובי"ח הפיסקאות האלה יש ששה מקומות מיועדים לתקופות מיוחדות, שבהן מוסיפים שם איזו תוספת. הראשון מהם בפיסקה השניה: בחורף מוסיפים בה משיב הרוח ומוריד הגשם לפני שאומרים מכלכל חיים בחסד. וזמן החורף שבו מוסיפים את התוספת הזאת הוא מתפלת מוסף שביום השמיני של סוכות עד תפלת מוסף שביום הראשון של פסח. — והשני הוא בפיסקה התשיעית: כשהחורף בתקפו והוא הזמן שצריכים לגשם, מתפללים בו בענין הגשם ואומרים ותן טל ומטר על פני האדמה ושבע את העולם כלו מברכות טובך ורוה פני תבל מעושר מתנות ידך ושמרה והצילה לשנה הזאת מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות וברכה עלינו כשנים הטובות ב' א' ייי מברך השנים. וגבול הזמן שאומרים בו את התפלה הזאת הוא מתחלת היום שהוא יום ששים בתקופת תשרי עד ליל פסח. — והשלישית היא הפיסקה החמש עשרה והיא מיועדת להתפלל בה תפלת התענית כמו שאפרש. ומי ששכח להתפלל בפיסקה התשיעית בענין הגשם מתפלל בפיסקה זו. — והרביעית היא הפיסקה השש עשרה והיא מיועדת להזכיר בה ראשי החדשים וחולו של מועד, כמו שאבאר את כל אחד בשערו. — והחמישית היא הפיסקה השבע עשרה והיא מיועדת להזכיר בה חנוכה ופורים כמו שאתאר במקומם. אבל ראיתי דבר מפסיד שאנשים מזכירים את השבתות ואת המועדים וראשי החדשים בפיסקה הראשונה ואומרים רצה והנחיל לבניהם, ואין לזה עיקר ואם אומרים כך הרי זה קרוב להפסד. אבל האומרים מלך מחיה כל בטל בקיץ ומלך מחיה כל בגשם בחורף, אע"פ שלשניהם אין עיקר, אם אמרום אינם מזיקים. וכן המוסיפים בשאלת הגשם ותקרא לעמך שנת גאולה וישועה, אם אמרו כך זה מזיק, מפני שמעבירים את התפלה מענין הפרנסה לענין הגאולה ויהיה זכר השנה דבר טפל. ויש עוד מקום ששי מיועד להבדיל בו בין קודש לחול והוא הפיסקה הרביעית, שאומרים בה הבדלה במוצאי השבתות והמועדים כמו שאבאר, אבל דחיתי זאת (מכאן) מפני שהיא מצטרפת תמיד לתפלות השבתות. — ובעשרת הימים שמתחלת תשרי עד יום הכפורים משתנות חתימות שתי פיסקאות: אותה של הפיסקה השלישית תהיה המלך הקדוש, ושל הפיסקה האחת עשרה תהיה המלך המשפט, כי מפני שהם ימי תשובה נקבע להן במסורת הלשון הזה.
ומי שהתפלל ושכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם במקומו או המלך הקדוש בזמנו ואח"כ נזכר כשהוא עודנו בתפלה, צריך לחזור מתחלת ה' שפתי תפתח, מפני ששלש הפיסקאות האלה חשובות כאחת. אבל אם שכח לומר את ההבדלה במקומה אינו צריך לחזור מתחלת ה' שפתי אלא מן אתה חונן. ומי ששכח להתפלל בענין הגשם בזמנו ואח"כ נזכר קודם שאמר שומע תפלה, כוללהו בשומע תפלה, ואם לא נזכר אלא אחרי שומע תפלה חוזר מן ברך עלינו ואומר את התפלה במקומה וגומר עד סוף שמונה עשרה. ומי ששכח להזכיר ראש חדש או מועד ברצה וחנוכה ופורים במודים ואח"כ נזכר בהם לפני גמר התפלה, אינו צריך לחזור מתחלת התפלה אלא מן רצה, אבל אם כבר גמר את תפלתו ונתן שלום, חוזר מתחלת ה' שפתי תפתח. ומי ששכח להתפלל את תפלת התענית במקומה בשומע תפלה ואח"כ נזכר, מצרפה לבקשה שהיא אחרי שמונה עשרה, לפני יהיו לרצון אמרי פי, ואם כבר גמר את תפלתו ונתן שלום, אינו צריך לחזור על שום דבר. ומי ששכח להתפלל בענין הגשם והוא מתענה באותו יום ואח"כ נזכר קודם שאמר שמע קולנו, מתחיל קודם בבקשת הגשם ר"ל ותן טל ומטר ואח"כ בתפלת התענית ר"ל עננו, כי תפלת הגשם היא הכרחית בזמנה ומן התענית אפשר להמנע, ויאחד את שניהם בשומע תפלה כמו שתארתי. ומי ששכח לומר המלך המשפט במקומו, חוזר מן הפיסקה ההיא עד הסוף.
<h2>דף לה.</h2>
צריכים אנו לרשום כאן את הברכות שחייבים בהן בני ישראל ונאמר: כל הברכות חל חיובן בהגיע הסיבה הגורמת להן, כמו שכל התפלות חל חיובן בהגיע הזמן שהן מיוחדות לו. וכמו שהתפלות מהן סוגיות כתפלת יום חול, ומהן מיניות כתפלת ראש החדש, ומהן מיוחדות כתפלת כל חג וחג, כן הברכות הן או סוגיות כברכת שהכל או מיניות כברכת בורא פרי העץ או מיוחדות כברכת בורא פרי הגפן. ונאמר כי הברכות מתחלקות ראשונה לשני חלקים: על מקרים שיש בהם מצוה ועל מקרים שאין בהם מצוה, ואלה שאין בהם מצוה מתחלקים שוב לשני חלקים: או שהן קשורות בגוף האדם או שהן נוגעות בחושיו. והקשורות בגוף האדם גם כן מתחלקות לשלשה חלקים: מאכלים ומשקים ופעולות, והתלויות בחושיו ג"כ בשלשה אפנים: בראיה בשמיעה ובהרחה.
וגידולי קרקע מתחלקים לענין הברכות לחמשה חלקים: יש שמברכים לפניו שהכל, ויש שמברכים לפניו בורא פרי האדמה, ויש שמברכים לפניו בורא פרי העץ, ויש שמברכים לפניו בורא מיני מזונות, ויש שמברכים לפניו המוציא לחם מן הארץ. ולכל הנאכל מאלה יש ברכה אחרונה אחרי אכילתו. וגידולי קרקע בסוגם הגדול מתחלקים לשנים: אלה שהם על גזע והם פירות האילן, ואלה שאינם על גזע והם נקראים עשבים, כגון הירקות והדגן. וסימן מבדיל בין עצים אחדים ובין אחרים הוא, שכל עץ אשר יוציא פריו מדי פעם בפעמו והוא נשאר, הוא נקרא אילן, ואם העץ אינו מחליף אחרי לקיטת הפרי ממנו הוא נקרא ירק. וכל מה שאיננו על גזע אינו ראוי, כמובן, לבורא פרי העץ, אבל הוא מתחלק לשנים: מה שדרך בני האדם לאכלו חי, לא שלוק ולא מבושל, תהיה ברכתו בורא פרי האדמה, כגון חסא ועולשין וצנונית וכרפס וכיוצא בהם. אבל מה שטעון שליקה או בישול אלא הוא ממהר לאכלו חי, מברכים לפניו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו, כגון דלעת וסלק ולפת וכיוצא בהם. אבל הקשוא והמלפפון והאבטיח, על כלם אומרים ב' א' ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי האדמה. וכן הכוסס חטה כשהיא שלמה או מין אחר של דגן, מברך עליו בורא פרי האדמה. וכל מה שאומרים לפניו בורא פרי האדמה אומרים אחריו בורא נפשות רבות כמו אחרי שהכל נהיה בדברו. וכל מה שהוא מפירות האילן, כגון תאנים וענבים ורמונים ותפוחים ואתרוגים ויתר מה שהגדרנו, מברכים לפני אכילתו בורא פרי העץ. אבל אחרי אכילתם יש הבדל והוא שאחרי כלם מברכים בורא נפשות רבות חוץ מארבעה דברים, הענבים והתאנים והרמונים והתמרים, שאחריהם מברכים ברכה המצורפת משלשה ענינים והיא ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם על העץ ועל פרי העץ ועל השדה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרציתה והנחלתה את אבותינו רחם על עמך ועל עירך ועל מקדשך ובנה עיר קדשך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה י"י על הארץ ועל פרי העץ.
ועוד ברכת המילה: המוהל מברך כשהסכין בידו, לפני שיתחיל לחתך דבר מן הערלה. ב' א' י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. אח"כ חותך את הערלה ופורע ואחד הנמצאים מקריא לפני אבי הילד ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניס בבריתו שלאברהם אבינו. [והנמצאים שם אומרים] כשם שהכנסתו למילה כך תכניסהו לתורה ולחפה ולמעשים טובים. [והמברך מברך] ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי יהי חלקנו להציל ידידות שאריתנו משחת ב' א' ייי כורת הברית. אח"כ מתפלל בעדו וקורא לו שם בתפלה: תשתלח אסותא דחיי ודרחמי מן קדם מימרא דשמיא לאסאה לפלוני בר פלוני יסי יתיה מימרא דשמיא וירחם עליה ויתסי כמי מרה על ידי משה במדברא וכמיא דיריחו על ידי אלישע ותהא קיצא לעקתיה ולרחמא עליה כן תקרב אסותיה בעגלא לחיים ואמרו אמן.
ועוד ברכת פדיון הבן: אם אשה שלא ילדה עדיין תלד בן צריך אביו לפדותו מן הכהן אחרי שימלאו לו שלשים יום, בדרהמים ששוים עשרים שקל שהם בערך כ"ח דרהמים וחצי וקיראט. וכשהאב מביא אותם אוחזם בידו ומברך ב' א' י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן [אחר כך] ב' א' ייי אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה [אח"כ הוא אומר לכהן] והי לך חמש סלעין בפדיון בני זה ונותנם לו והכהן אומר לו כשם שזכית לקיים מצוה זו כך תזכה לקיים כל מצותיה שלתורה. ויש שחידשו בברכת פדיון הבן דברים שאין להם עיקר ואינם שוים כלום, כמו אשר יצר את הילד במעי אמו ועוד, אבל אין רשות לכהן לברך כלום בשעת פדיון הבן. והקובע מזוזה בפתחו צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה. וסדר קביעתה ששמים אותה בדבר של עץ וקובעים אותה במסמרים במזוזת הפתח הימנית בתחלת השליש העליון של גובה הפתח תחת המשקוף, וצירי הדלת ירמזו אל פני הפתח באיזה מקום שהם באופן שתיקבע המזוזה לימין הנכנס. והמתקן מעקה לגגו ולכל מקום מיוחד צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה. והשוחט בהמה או חיה או עוף צריך לברך אשר קדשנו במצ' וצונו על השחיטה. ואם הוא רוצה לשחט בהמות הרבה, מברך על השחיטה פעם אחת אם לא דבר בינתים, ואם דבר ביניהם חוזר על הברכה. ואם הנשחט הוא חיה או עוף צריך לכסות את דמו אחרי השחיטה בעפר, ומברך לפני הכיסוי אשר קדשנו במצותיו וצונו על כסוי הדם. ואם שחט עופות הרבה או... רבים, ימתין עד שיתאספו דמיהם ואח"כ מברך ברכה אחת ומכסם. והלש עיסה שמשקל קמחה תש"כ דרהמים והוא שיעור עמר לגלגולת צריך להפריש חלק לשרפה וחלק לכהן. והנשרף אין לו שיעור והניתן לכהן שיעורו חלק אחד מכ"ד מן הקמח דהיינו משקל ל' דרהם וכשתגמר העיסה צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה, ומתחיל בככר העומד לשרפה ומפרישו ואח"כ מוציא את הככר אשר לכהן, ואסור לדבר בינתים. ואם שכח להפריש את חלק הכהן מוציא ככר מן הסל ונותנו לו, ואם שכח להפריש מה שנשרף באש, לוקח ככר ונותנו לילד מילדי הכהנים שלא הגיע לפרקו ויאכלנו.
<h2>דף לו:</h2>
וסעודה שנעשתה ממיני דגן אבל לא הוכנה ככרות לחם, כגון, "הראיס" ו"אכ'בצה" ו"סמר" וכיוצא בהם, מכיון שעיקרם הוא חטה או שעורה מברכים לפניהם בורא מיני מזונות ואחריהם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרציתה, כמו הברכה הנ"ל וחותמים על הארץ ועל המחיה. אבל אם עיקר התבשיל הוא אורז או מין דוחן או חמצה או שאר הקטניות, מברכים לפניו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות רבות.
<h2>דף מ:</h2>
וצריך לבאר דיני כל סוג וסוג מששת הסוגים האלה. ונאמר שהנאכל הוא משני מינים: גידולי קרקע ולא גידולי קרקע. וכל מה שאוכלים ממה שאיננו מגידולי קרקע, מברכים לפניו ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו, כגון כל בשר בהמות ועופות ודגים ודבש דבורים ומלח, לפני כל אלה מברכים אם אוכלים אותם לבדם שהכל נהיה בדברו, ואחריהם ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא נפשות רבות על כל אשר ברא ברוך אתה ה' חַי העולמים. ודע שכל ברכה צריך לפתוח עכ"פ ב"ברוך אתה ה"', זהו כלל יסודי.
<h2>דף מא.</h2>
ומי שבאו לפניו מאכלים רבים ביחד, אם לשונות ברכותיהם שונות מקדים מה שברכתו בורא פרי העץ ואחריו בורא פרי האדמה ואחרי שניהם שהכל נהיה בדברו ולפני כלם בורא מיני מזונות. ואם לשונות ברכותיהם שוות וכלם הם שהכל או בורא פרי האדמה מקדים מה שחביב עליו, ואם כלם הם בורא פרי העץ אם נמצא ביניהם אחד מארבעה אלה, והם התמרים והענבים והתאנים והרמונים, ראוי הוא להקדימו. ואם ארבעה אלה באו ביחד, מה שהוא קודם בסדר הזה עליו מברכים והאחרים נכללים אתו. ואיזה משקה שבא יחד עם היין נכלל בברכת היין ואינו טעון ברכה מיוחדת.
<h2>דף מא:</h2>
ואם עשה מן החטה או השעורה או כיוצא בהם לחם, ממה שמביאים על השולחנות לא בכלים, מברכים לפניו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ואחריו ארבע ברכות, שארשם להלן ולא כאן משום אורך ביאורן כדי שלא יופסק סדר הברכות האלה כאן. ולכל הנאכל יחד עם הלחם יש שלש דרגות: מה שדרך בני האדם ללפת בו את הפת, כגון בשר ודגים ושאר המינים, לא צריך לברך עליו כלום לא לפניו ולא אחריו מפני שהוא טפל ללחם. ומה שנוהגים להביא אל הסעודה ולא ללפת בו את הפת, כגון סמר וכ'ביץ וכיוצא בהם, צריך לברך לפניו ואינו טעון ברכה אחריו. ומה שאין נוהגין כלל להביא אל הסעודה והוא שינה מן המנהג והביא לפניו, כגון תמרים וענבים ותאנים ושאר הפירות צריך לברך לפני אכילתו ואחריה.
<h2>דף מג.</h2>
והחלק השלישי הריחות הטובים. מה שיש לו עץ מחליף, כגון ההדס והורד והשמשוק, מברכים עליו בורא עצי בשמים, ומה שעצו אינו מחליף, כגון הסגל והנרקיס וכיוצא בהם, אומרים עליו בורא עשבי בשמים. והמשק בלבד אומרים עליו בורא מיני בשמים כי הוא מין חיה ולא מין צמח. ועל פירות בעלי ריח כתפוח ואתרוג מברכים אשר נתן ריח בפירות. וכל השמנים החמים והקרים כשמן היסמין והסגל ושמן השושנה בורא שמן ערב, והענבר והלבונה למינה והאבקות למיניהן כל זה בורא עצי בשמים. ובעוד שאחרי המאכלים והמשקים תמיד צריך לברך ברכה אחרונה, הנה הריחות אינם צריכים ברכה אחרי הרגשתם. ואם הריחות האלה באו ביחד וברכתם היא שוה, יכול המברך להתחיל באיזה מהם שהוא רוצה, ואם ברכתם היא שונה יקדים בורא עצי בשמים ואחריה בורא שמן ערב, וחוץ מאלה הדבר ניתן בידי המברך.
<h2>דף מד.</h2>
והסוג השני המשקים: על כלם מברכים שהכל נהיה בדברו ואחריהם בורא נפשות רבות, כגון על המים וה"נביד"' והשמנים והדבש שאינו של תמרים, חוץ מהיין בלבד שלפניו מברכים בורא פרי הגפן ואחריו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על הגפן ועל פרי הגפן ועל ארץ חמדה כמו ברכת הענבים והתאנים, והחתימה היא על הארץ ועל פרי הגפן. ומי שאכל פירות ושתה יין, מצרף את הברכה האחרונה ואומר בפתיחתה על הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה, ובחתימתה על הארץ ועל פרי הגפן ועל פרי העץ. וכן אם אכל "פאלודג"' ושתה יין, מצרף בפתיחה ואומר על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל ארץ חמדה, ובחתימה אומר על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן.
<h2>דף מה.</h2>
והנחנק בחתיכת מאכל אינו צריך לברך על המים. ומי ששותה מים פעמים או שלש במשך הסעודה, אם ברך הפעם הראשונה די לו.
<h2>דף מה:</h2>
ואם שלשה אכלו לחם ושנים מהם רוצים לצאת לאיזה צורך, צריך השלישי להפסיק אכילתו ולשמוע עמהם את הברכה הראשונה עד הזן את הכל, אח"כ גומרים הם את ברכת המזון ויוצאים והוא שב וגומר סעודתו ומברך ברכת המזון בשלמות.
ומי שלא אכל עם אנשים אלא בא אליהם והם מברכים, אם מצא אותם אומרים נברך אומר הוא ברוך המבורך לעולם ועד, ואם מצא אותם אומרים ברוך שאכלנו משלו אומר הוא אמן.
ועל כל ברכה שמברך החזן צריך הצבור לענות אמן. אבל היחיד המברך לנפשו אינו ראוי שיענה הוא עצמו אמן, חוץ מחמשה מקומות והם: הבוחר בעמו ישראל בשחרית, אוהב את עמו ישראל במעריב, גאל ישראל בשחרית, משובח שמו תמיד ימלוך לעולם ועד במעריב, בונה ירושלים בברכת המזון, אבל מלבד אלה, לא. אבל כל השומע יהודי אחר מברך את שם ה' על איזה דבר, אע"פ שהוא יחיד צריך השומע לומר אמן. ואם המברך מברך על סעודה שאחר גמר צום והשומע צם, צריך הצם לומר אמן. וכל העונה אמן צריך להאריך בה ולא לחטף אותה. והעומד אחרי החזן אסור לו להסיח דעתו ממה שאומר החזן בשום דבר, כדי שהאמן שלו יהא מכוון לדבר ידוע, אבל אם הוא כבד אזן או שהוא נמצא מרחוק ושומר כל ברכה וברכה ועונה עליה אמן מבלי ששמע אותה, זה מותר, כי אם הוא יודע על מה הוא עונה, לא חשוב אם ישמע ממש או לא.
<h2>דף מו.</h2>
ומי שאכל בבית חברו ומברך, צריך להתפלל בעדו ואומר הרחמן יברך את בעל הבית הזה ואת הבית הזה ואת אחינו וחברינו המסובין כאן בתורה מרובה בחכמה מופלאה בהון בעושר בבנים עושי תורה מקיימי מצות בישראל כמו שברך ביתו שלאברהם אבינו כן תתברכו בכל, וכן יהי רצון שלא תבושו ולא תכלמו לא תבושו בתורה ולא תכלמו במצות לא תבושו בעולם הזה ולא תכלמו לחיי העולם הבא ותצליחו מאוד בכל נכסיכם ויהיו נכסיכם מצליחין קרובין לעיר ואל ימשול שטן במעשי ידיכם ולא יזדקק לפנינו ולא לפניכם שום דבר רע הרהור עבירה ועון מעתה ועד עולם ממרום ילמדו עליכם זכות ועל כל בית ישראל תהא משמרת שלום עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על ישראל.
<h2>דף מח.</h2>
ואם קצתם לא אכלו לחם אלא ירקות או פירות או שתו יין, יכולים להצטרף עמהם ובלבד שהמברך יהא מאלה שאכלו לחם, וגם בתנאי שאלה שאכלו לחם יהיו הרוב כלומר ז' או ו' אבל אם היו ה' לא.
<h2>דף מח:</h2>
וכל יהודי שאכל בשיעור סעודה צריך לברך ארבע ברכות כמו שאתאר ואלו הן ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם הזן אותנו ואת העולם כלו בטוב בחן בחסד וברחמים ברוך אתה ייי הזן את הכל. נודה לך ייי אלהינו כי הנחלתנו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון ועל כלם אנו מודים לך ומברכים את שמך לעולם ועד ברוך אתה ייי על הארץ ועל המזון. רחם ייי אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל היכלך ועל מעונך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול והקדוש אשר אתה שמך קרא עליו ומלכות בית דויד תחזיר למקומה בימינו ובנה את ירושלם בקרוב ברוך אתה ייי בונה ירושלם אמן. ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו המלך הטוב והמטיב אשר בכל יום ויום הוא מרבה להיטיב עמנו והוא יגמלנו לעד חן וחסד ורוח ורחמים וכל טוב. וזאת תפלה קצרה שיתפלל הרחמן ימלוך לעולם ועד ישתבח נצח סלה. הרחמן יאיר עינינו במאור תורה יצליח לנו בכל דרכינו ישים יראתו לנגד עינינו יסיר מחלה מקרבנו יגער בחושבי רעתנו יהיה לנו עוזר וסומך יעשה עמנו למען שמו ישים עלינו שלום עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על ישראל. ובאלה שלש הברכות האחרונות יש מקומות מיועדים לדברים שאומרים אותם לפי הצורך. הברכה השניה לפני ועל כלם (היא מקום) ראוי להזכיר בו חנכה ופורים, כפי שאבאר במקומותיהם. ובברכה השלישית מקום לפני ובנה את ירושלם ראוי להזכיר בו ראש חדש ושבת ויום טוב. בשבת אומרים רצה והחליצ' י"י אלהינו בכל מצותיך ומצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום גדול וקדוש הוא מלפניך ונשבות בו כמצות רצוניך כרצונך הנח לנו ואל יהי צרה ויגון ביום מנוחתינו ובנה את ירושלם בקרוב. ובראש חדש אומרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא יגיע ויראה יזכר ויפקד זכרונינו וזכרון אבותינו וזכרון ירושלם עירך וזכרון עמך כל בית ישראל לפניך לטובה ביום ראש החדש הזה זכרינו י"י אלהינו בו לטובה ופקדינו בו לברכה והושיענו בו לחיים ובנה את ירוש'. וביום טוב שמים במקום ראש חדש את שם החג. ואם חלו ר"ח או איזה יו"ט להיות בשבת מקדימים את השבת. ואם שכח להזכיר שבת או יו"ט בברכה השלישית ולא נזכר עד שפתח ברביעית אומר בשבת ברוך אתה י"י אלה' מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לאות ולברית ברוך אתה ייי מקדש השבת. ואח"כ מתחיל ברביעית. וביום טוב, ברוך אתה ייי אלה' מל' הע' אשר נתן מועדי שמחה לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה ייי מקדש ישראל והזמנים. [ובראש חדש] ברוך א' ייי אלה' מל' הע' אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם כלל. אבל אם שכח להזכיר חנכה ופורים בברכה השניה אינו חוזר על שום דבר. ואת הברכה הרביעית מחליף האבל בשבעת ימי אבלו ואומר במקום הטוב והמטיב ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אל אמת דיין אמת שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שופט בצדק לוקח נפשות במשפט הכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו חייבין אנחנו להודות לו ולברכו בכל יהי רצון מלפניך ייי אלהינו שתכלה הרעה הזאת ממנו ומכל בית ישראל ומן האבלים שבתוכנו גודר פרצות בישראל הוא יגדור הפרצה הזאת לחיים ואמרו אמן עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על ישראל. וכן אם ברכו בפניו כמה אנשים מברכים הם ככה. ויש מברכים ברכת אבל ומוסיפים בברכה השלישית נחם ייי אלהינו את אבלי עמך בית ישראל נחמם מאבלם ושמ' מיגונם ודבר על לבם דברים טובים דברים ניחומים ככת' כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנוחמו. ואין בזה הפסד.
<h2>דף מט:</h2>
וכל אדם שאכל לבדו מברך כמו שבארנו, וכן אם היו שנים מברך כל אחד מהם לבדו. אבל אם היו שלשה צריכים להקדים לפני הברכה נברך שאכלנו משלו, זאת אומר המברך ושני האחרים עונים והוא עמהם ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. אח"כ מברך המברך את ארבע הברכות והם עונים על כל ברכה אמן. ואם היו ארבעה או חמשה עד עשרה יברכו ככה. ואם מספרם י' בשלמות, אומר המברך נברך לאלהינו שאכלנו משלו, והם עונים והוא עמהם ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, וכן העשרים עד מאה ומה שיותר מזה, (לעולם) אין מוסיפין על נברך לאלהינו שאכלנו משלו.
<h2>דף נ:</h2>
וכל זמן שאנשים רואים זה את זה, מצטרפים לברכה ולתפלה, ואם יש עמהם איש שלא ראה אותו אף אחד מהם, אינו נמנה עמהם.
ומי שצריך להשתין באמצע הסעודה, מברך המוציא כשישוב. ומי ששכח לברך המוציא בתחלת אכילתו מברך באמצעה. ומי ששם אוכל בפיו ולא ברך, אם הוא מאכל מסלקנו לאחת מפנות פיו ומברך ואח"כ אוכלו, ואם הוא משקה בולעו.
<h2>דף נד.</h2>
והארציים בשלשה אופנים. על הים הגדול מברכים שעשה את הים הגדול, וכל הנהרות כמו נילוס פרת וחידקל עושה בראשית. ומקומות שבהם עשה ה' נסים לאבותינו גם כן בשלשה אופנים. מקום שהיתה בו ישועה לכל האומה, כגון מקום קריעת ים סוף והירדן וחומת יריחו וכיוצא בהם, מברכים שם ב' א' ה' א' מ' הע' שעשה נס לאבותינו במקום הזה, ובמקום שהיתה בו ישועה לצדיקים, כמו גוב האריות וכבשן האש, אומרים שעשה נס לצדיקים במקום הזה, והרואה את נציב המלח שנהפכה בו אשת לוט אומר ב' א' ה' זוכר הצדיקים. ומקום שהיתה בו הצלה ליחיד מבני ישראל, מברך הוא לבדו תמיד כשיעבור שם ב' א' ה' א' מ' הע' שעשה לי נס במקום הזה.
<h2>דף נח.</h2>
והרואה מלכי בני ישראל אומר שחלק מכבודו ליראיו, ומלכי אומות העולם שנתן מכבודו לבשר ודם, וחכמי בני ישראל ב' א' ה' שחלק מחכמתו ליראיו, וחכמי אומות העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם.
<h2>דף נח:</h2>
ומושבי ישראל בישובם ברוך מציב גבול אלמנה ובחורבנם ברוך דיין האמת, ומושבי הנכרים בישובם בית גאים יסח ה' ובחורבנם אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ובתי קברות של יהודים. ב' א' י' א' מ' הע' אשר יצר אתכם בדין והחיה אתכם בדין והמית אתכם בדין ויודע מספר כולכם ועתיד להקימכם לחיי העולם הבא ברוך אתה ייי מחיה המתים.
ובתי קברות של נכרים בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. והברכה על הבריות המתוקנות ברוך שככה לו בעולמו, ועל הבריות המשונות ברוך משנה הבריות. והסוג השני הדברים הנשמעים. על בשורות משמחות מברכים ברוך הטוב והמטיב, כגון על ריוח או לידת ילדים, ועל בשורות מעציבות מודים ברוך דיין האמת, כגון על הפסד ומיתת ילדים וכיוצא בהם. והשומע קול התרנגול בבוקר אומר ב' א' ה' שנתן לשכוי בינה כי שכוי שם לשני מובנים.
<h2>דף נט.</h2>
ואחרי שבארנו את ברכות המקרים התלויים בגוף האדם, עלינו לבאר את ברכות המקרים התלויים בחושיו ונאמר שהסוג הראשון מהם הם הדברים הנראים והם שני חלקים: ארציים ושמימיים. והשמימיים, כגון הרעמים והברקים וקרני הזיקים והזועות וגם רעידות האדמה, על כל אלה מברכים שתי ברכות שכוחו מלא העולם ועושה בראשית ועל הקשת כשנראית ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקים במאמרו.
<h2>דף נט:</h2>
ועל השמש ביום תקופת תמוז מברכים ג"כ עושה בראשית. ועל הירח הנראה מן הלילה הרביעי עד ליל י"ד מברכים ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם כדי שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון בוראם פועל אמת שפעולתו אמת ללבנה אמר תתחדש עטרת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כל אשר ברא ברוך אתה ייי מחדש ראשי חדשים.
<h2>דף ס.</h2>
ובכניסתו לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום ואחרי שנכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לשלום ובצאתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני לשלום ואחרי שיצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני לשלום.
הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ייי אלהי שתצילני מזה ומכיוצא בו לעתיד לבוא [ואחרי צאתו] ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם שהוצאתני מן האור. והמקיז דם יהי רצון מלפניך ייי אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני רפואה שלימה לחיים כי אל רופא ורחמן אתה ברוך אתה ייי רופא חיים.
<h2>דף ס:</h2>
ובכניסתו לבית הכסא הכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עמדו במקומכם והזהרו בי שזו דרכן שלבני אדם [ואחרי צאתו משם] ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו חללים חללים שאם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם אינו מתקים אפילו שעה אחת ברוך אתה ייי רופא חלי כל בשר ומפליא לעשות.
והסוג השלישי הן הפעולות ולכל מיניהן יש ברכה. בשעת השינה ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם המפיל כבלי שינה על עיני ומשקיע שנת התרדמה ומאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ייי אלהי שתצילני מיצר הרע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים והאר עיני פן אישן המות והעמידני ממטתי לחיים ולשלום ברוך אתה ייי המאיר לכל העולם כולו מכבודו. ולפני כן צריך לקרוא את הפרשה הראשונה של קריאת שמע. וכשייקץ ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי. יהי רצון מלפניך ייי שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ותשלט בי יצר טוב ואל תשלט בי יצר רע ותחזקני במצותיך ותתן חלקי בתורתיך ותתניני לחן לחסד ורחמים בעיניך ובעיני כל רואי ברוך אתה ייי גומל חסדים טובים.
ואחרי רחיצת הידים ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים חוץ מרחיצת הידים מן הזוהמא כי זה לשם נקיון בלבד. ובכל בוקר כשיפשוט ידיו יברך מתיר אסורים, וכשיפקח עיניו פוקח עורים, וכשיקום זוקף כפופים, וכשיתלבש מלביש ערומים וכשישב מגביה שפלים, וכשיעמד על הארץ רוקע הארץ על המים, וכשילך המכין מצעדי גבר, וכשינעל נעליו שעשה לי כל צרכי, (וכשיחגר) חגורה אוזר ישראל בגבורה, (וכשיפרש עליו) כסות שאין בה ציצית עוטף ישראל בתפארה ושיש בה ציצית להתעטף בציצית. אח"כ אומר ב' א' ה' א' מ' הע' שלא שמתני גוי, ב' א' ה' א' מ' הע' שלא שמתני אשה, ב' א' ה' א' מ' הע' שלא שמתני עבד. ורוב חברינו אומרים אותן ביחד בכל בוקר אחרי צאתם מבית הכסא ואין מחלקין אותן.
ואחרי שגמרנו את ביאור ברכות המקרים שאין בהם מצוה, עלינו להתחיל ולבאר ברכות המצוות, והוא החלק השני, ונאמר, על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן, כגון הציצית שקודם לבישתן מברכים אשר קדש' במצ' וצו' להתעטף בציצית, אבל בזמן קביעתן בכסות לא צריך לברך כלום, וכגון התפילין כשמהדקים של היד על היד ושל הראש על הראש צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, וכן כל המצוות חוץ מהטבילה שמברכים אחריה, אשר קדש' במצ' וצו' על הטבילה.
